עגורני צריח

בעגורן צריח הזרוע ותנועת העגלה פועלים בצורה אופקית בלבד.
לאור ההאצה בבניה האורבנית וההתחדשות העירונית כשאזור הבניה מוקף מבני מגורים או אזורים הומי אדם, עגורן לאפינג מאפשר עבודה ללא חריגה אל מחוץ לגבולות האתר וסיכון עוברי אורח. יתרון נוסף הוא האפשרות להשתמש בכמות רבה של מנופים במתחם. אפשר למקם 5-3 עגורני לאפר על גבי בניין אחד בו זמנית (כל 10 מטר) ובכך לייעל ולקצר משמעותית את זמן הפרויקט

הרכבת העגורן מתבצעת בהתאם לשלבים המפורטים להלן:
1. הרכבת הבסיס
2. הנחת משקולות הבסיס
3. הרכבת התורן
4. הרכבת מסב הצידוד (קורונה)
5. הרכבת תא המפעיל - קבינה
6. הרכבת השפיץ
7. הרכבת הזנב - הזרוע האחורית
8. התקנת משקולת איזון אחת בזנב
9. התקנת הזרוע הקדמית
10. התקנת יתר משקולות הזנב.
11. השחלת כבלים
12. כיוונים

משקלו של עגורן ממוצע הוא 170 טונות, והוא משתנה בהתאם לגודלו של המנוף.
בעקבות פרויקט ענק של אינטל בדרום שהצריך עגורני צריח היכולים לשאת משקלים גדולים סקייליין ייבאה לאחרונה לישראל עגורן מסוג : POTAIN MDT689 – עגורן בעל כושר הרמה מקסימלי של 40 טון! ואורך זרוע של 80 מ' , המיועד לנשיאת מטעני ענק במשקלים כבדים ולמרחקים גבוהים.
משקלו של עגורן זה 218 טון !

תלוי בכמה גורמים, בהם דגם העגורן וסוגו, כושר ההרמה המאפיין אותו ויכולתה של כננת המשנה לפעול לנוכח ההרמה הנדרשת. בישראל נהוג לעשות שימוש בעגורנים שביכולתם לשאת 5 טונות לכל הפחות, והנפוץ שבהם הוא בעל יכולת הרמה של 18 טון. לאחרונה יובאו לארץ עגורנים בעלי כושר הרמה גבוה במיוחד הגבוה בישראל, שחלקם יכול לשאת 25 טון,
POTAIN MD 560 , והמתקדמים שבהם מניפים גם 40 טון POTAIN MD 689 M40
סקייליין אוחזת במגוון רחב של עגורנים בעלי כושר הרמה יוצא דופן במקרה שנדרש עגורן בעל כושר הרמה גבוה יותר, כך שמבחינת מתן הפתרונות המוצעים, ברבים מהמקרים השמיים הם הגבול.

בלילה, בזמן שבו איש לא מאייש את עמדת העגורן, חייבת זרוע העגורן להיות משוחררת לרוח, כך שהיא לא תסכן את יציבותו – זו המשמעות של "שחרור לילה".
בגבהים שאליהם מגיע העגורן מנשבות לעיתים רוחות חזקות מאוד. המנופאי השולט בעגורן יודע מהו הכיוון שאליו יש לכוון את הזרוע ואת המטען בהתאם לרוח ואיך לבצע זאת במדויק. באותו אופן הוא יודע לזהות את מהירות הרוח הנחשבת מסוכנת ולהפסיק את העבודה באופן מידי

הגבהת העגורן מתבצעת באמצעות כלוב הגבהה המשמש חוליה ייעודית, ומידותיו רחבות מעט מתורן העגורן.
שלבי ההגבהה:
1.חיבור הכלוב לקורונה.
2.נשיאת החולייה המשמשת להגבהה והנחתה על מסילות הקורונה.
3.איזון העגורן באמצעות משקולת המחוברת לאנקול העגורן.
4.חיבור לכלוב ההגבהה של בוכנה הנשענת על גבי תורן העגורן.
5.שחרור הפינים המחברים את תורן העגורן לקורונה, והעלאה מבוקרת של הלחץ בבוכנת ההגבהה. כך, למעשה, כל ראש העגורן עולה כלפי מעלה בשלבים, עד שנוצר מרווח מספיק להכנסת חוליה נוספת.
6.משיכת החולייה שנמצאת על גבי המסילה וחיבורה לתורן העגורן ולקורונה.

הטיפוס מתבצע על גבי התורן שהוא המגדל של העגורן הבנוי מחוליות שמחוברות זו לזו.
בחלק הפנימי של תורן העגורן שזורים סולמות ומרפסות. הטיפוס נעשה על גבי הסולמות. המרפסות נועדו לאפשר רגעי מנוחה במהלך הטיפוס מעלה.
המרווח בין כל שתי מרפסות אינו עולה על תשעה מטרים, וכך נתחם הטיפוס המייגע במבנה מחזורי בעל רגעי הפוגה קבועים.
ניתן להתקין גשר מעבר בסמוך לנקודת הקשירה של המנוף ובכך לייתר את המשך הטיפוס באמצעות סולם